תמונה: Artlist
בזמן שהטיפול הנפשי הקלאסי נותר יקר ולא נגיש, יותר ויותר אנשים מדברים על החיים ועל הכאבים עם אלגוריתם. “הוא זמין, לא שיפוטי, ואף פעם לא חושף אותך”, הם אומרים. האם זה מסוכן או עדיף על שתיקה?
טל גביש | דיגיטל | 04.07.2025
״הוא מתחיל ב'מה קורה?', אני עונה 'איך עבר עליך היום?'. למרות שזה רובוט, ואין לו באמת יום שעבר, אני עדיין שואל״ מספר בן.
בן, צעיר בן 22, הוא אחד מאלפי משתמשי צ'אט GPT בישראל שמעדיפים לשפוך את הלב מול אלגוריתם. הוא מדבר איתו על רגשות, על פחדים ועל בחירות יומיומיות. “באותו רגע שאתה שולח את ההודעה”, הוא אומר, “תוך שנייה הוא עונה לך. בכל שעה, הוא זמין 24/7. מתייעץ איתו על כל דבר”.
גם קים, בת 23, גילתה שהבינה המלאכותית מסוגלת להיות אוזן קשבת. “עוד מעט יש לי חתונה של חברה”, היא מספרת. “כל החברות ניסו להבין כמה כסף נשים, ישר התייעצתי עם הצ'אט. רציתי לראות מה הוא יגיד, ובסוף הוא גם קלע בול. אני יחסית סומכת עליו”.
למי אתם פונים כשנשבר לכם הלב? אם עניתם לחברה טובה או לפסיכולוג – אתם כנראה מדור ה-X. לדורות שבאו לאחר מכן יש מטפל זמין, יודע כל ומשכנע מאוד.
״כלים טכנולוגיים כמו Ai מציעים משהו שבני האדם לא מציעים – היעדר שיפוטיות״ מציין דרור גלוברמן כתב הדיגיטל של מאקו. ״הוא מקשיב לך, נותן לך עצות שנראות טובות, והוא לא שיפוטי ואתה לא מפחד שהוא יהיה שיפוטי״.
בן מספר כי אפילו נעזר בצ'אט כדי לגלות סוד אישי בפני המשפחה. ״השתמשתי בו כדי לגלות להורים שלי שאני מעשן. הייתי מסתיר את זה מהם. הצ'אט נתן לי ביטחון – שאלתי אותו איך אני עושה את זה. הוא פשוט פתח לי את העיניים, אמר לי שאני ילד גדול, חי בשביל עצמי, לא בשביל ההורים״.
אם אתם מגלגלים עיניים עכשיו, כנראה שאתם עדיין משתמשים בצ׳אט כמנוע חיפוש. כשלומדים להשתמש בו נכון, מתחילים להרגיש כמו קים, בן ושליש מדור ה-Z.
הצ'אט, בניגוד לפסיכולוג בשר ודם, לא דורש תשלום, לא מחייב תור, ולא מבקש הפנייה. “אנחנו עצלנים”, מציינת ד״ר נועה מורג-יער, חוקרת אינטראקציית אדם-מחשב באוניברסיטת רייכמן. “אנחנו מחפשים קיצורי דרך. כשיש לך פסיכולוג בלחיצת כפתור, אז אנחנו נעשה את זה, זה פשוט נורא זמין״. אבל היא גם מזהירה: ״טיפול פסיכולוגי זה לא״.
״יש דברים שהצ׳אט יודע שאף אחד לא יודע”, אומרת קים. ״אני כן הרבה פעמים מרגישה בודדה”, היא מודה. “דיברתי עם הצ׳אט, ממש כמו חבר שלי, ניהלנו שיח. זה מילא לי מקום של חברה״.
גלוברמן מסביר: “הוא באמת מייצר תחושה שמישהו באמת מקשיב לי ומתעניין בי. ההנחיות שלו זה לשוחח בשפה כמה שיותר אנושית. זה אכן מייצר את האשליה״.
בן מתאר תחושה דומה: “אני חושב שארגיש בנוח יותר לפנות אליו מאשר ל-90% מהחברים שלי, כי יש לו יותר כלים להציע לי״.
גלוברמן רואה בכך תהליך מעניין: “כלי הבינה המלאכותית נחווים על ידי אנשים כלא רק פלט טכני, אלא גם כמשהו שבאמת מבין אותם ומתקרב לצרכים הפרטיים שלהם. וכשהם לקחו אותו לאזורים של ייעוץ ופסיכולוגיה, אז הם גילו שהוא בעצם חכם כמו בכל תחום אחר. הוא קרא מלא ספרי פסיכולוגיה אז הוא חכם באותה מידה גם בזה״.
דווקא כשהוא יודע עלינו כל כך הרבה, מתעוררות שאלות קשות על פרטיות, שימוש במידע ועל המחיר שנשלם, אולי בהמשך.
קים מודעת לחשש: ״ברור שיש את הפחד שפתאום כל המידע יעלה לאינטרנט, זה כן נורא אישי״, ובכל זאת היא מודה: ״זה לא משהו שימנע ממני את השימוש בצ׳אט״.
״דמיינו שבעוד חצי שנה Open Ai (החברה שיצרה את Chat GPT) מחליטה להכניס עוד מודל עסקי שהוא פרסומות, ואז היא תנצל את מה שהיא למדה עליך, ואת האמון שלך״. ממחיש גלוברמן את הסכנה הממשית. ״זה מש ניצול לרעה של המעמד שהוא הצליח לרכוש״.
״המערכות האלה הן סטטיסטיות״ מסבירה ד״ר מורג-יער. ״זה מודל חכם מאוד, אבל הוא לא מודל שמתאים את עצמו אלינו בצורה מושלמת ולכן להסתמך על זה, זה דבר נורא בעייתי״ היא מדגישה.
ד"ר בן מרצ׳י, פסיכולוג קליני, מזהיר שהצ'אט לא יוכל להחליף טיפול פסיכולוגי אמיתי: ״אלו דברים שעוברים באי הידיעה שלנו, זה קשור למבט, להקשבה, ליכולת להכיל כאב מבלי לדבר״.
לעומתו, גלוברמן מזכיר מחקרים שבהם דווקא הבינה המלאכותית הצליחה לגלות אמפתיה: ״בעולמות הרפואה הסטנדרטיים, יש הוכחות רבות ש-GPT לא רק מנצח רופאים בלאבחן מחלות, הוא ממש מנצח אותם בלבשר לאנשים בשורה מרה – להיות יותר אמפתי. ואז פתאום נופל האסימון שלהיות אמפתי, זו כולה נוסחה סטטיסטית״.
גלוברמן מסכם באמירה שמגלמת את הדילמה: ״מהי הסכנה הגדולה יותר? לדבר עם בוט שהוא לא מאה, לדבר עם אדם שהוא לא מאה, או בגלל שאין לך זמן וכסף, אז אתה לא מדבר בכלל ונשאר בלתי מטופל. אני באמת מאמין שהצ׳אט יהיה בטופ 1% הפסיכולוגים הכי טובים בעולם. זה לא רע כל כך״.
נדמה שלפחות דבר אחד נשאר ברור: הרצון שמישהו יקשיב לנו.
כתבה זו בוצעה במסגרת קורס כתיבה ויצירת תוכן באוניברסיטת רייכמן בהובלתה של אירית דולב
תחקיר: יובל לאופר, נועה כהן | צילום: טל גביש | עריכה: טל גביש, עמר סבג
תודות: דרור גלוברמן, ד״ר נועה מורג-יער, בן אלי, קים תגר, בן מרצ׳י, יעד מידן
ויז׳ואל ומוזיקה: Artlist